בית החולים "פוריה" התרשל במתן הסברים לאשה הרה שאינה שולטת בשפה העברית

מבוא

1.                   התובעת מס' 1 (להלן: "מהא"), ילידת 1978, והתובע מס' 2 (להלן: "סלים"), יליד 1975 הם בני זוג המתגוררים בישוב בועיינה-נוג'ידאת. בשנת 2002 הרתה מהא ולקראת תום תקופת ההריון הגיעו התובעים לבית החולים הממשלתי "פוריה" בטבריה (להלן: " בית החולים"), אותו מפעילה הנתבעת.

2.                   אין חולק כי מהא הגיעה לבית החולים ביום 23.4.03 בשבוע ה- 41 להריונה ולאחר מכן בימים 27.4.03 ו- 30.4.03. בשלושת הביקורים, נבדקה מהא ושולחה לביתה. כאשר הגיעה מהא לבית החולים בתום השבוע ה- 42, ביום 4.5.03, נמצא כי העובר שברחמה מת.

3.                   הבדיקות שנערכו וההסברים שניתנו למהא ולבעלה סלים במהלך כל אחד מהביקורים בבית החולים הם העומדים בבסיסה של התובענה. עיקר טענת התובעים היא כי לא הונחו לבצע בדיקה של תנועות העובר מספר פעמים ביום, בכל אחד מהימים שבין הביקור שנערך למועד שבו הונחו לשוב לבית החולים. התובעים טוענים כי לא ניתן להם הסבר שהדריך אותם מה עליהם לעשות. עוד הם טוענים כי בית החולים התרשל בכך שלא השאיר את מהא להשגחה.

4.                   הנתבעת סבורה כי בית החולים לא התרשל.  לטענתה, לא ניתן לקבל את טענתם של  התובעים, ששלושה רופאים שונים בשלוש הזדמנויות שונות כשלו בהתרשמותם שהתובעים הבינו את ההסבר שניתן להם. לחילופין, היא טוענת כי יש להטיל על התובעים אשם תורם. עוד חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעים בשל ההתרשלות.

5.                   יש לציין כי אין מחלוקת בין הצדדים על החובה המוטלת על בית החולים למתן הסבר ברור ומובן לחולים הבאים בשעריו. בא כח הנתבעת מציין בסיכומיו כי 'בין אם מדובר בזכות חוקתית ובין אם לאו, הנתבעת אינה כופרת בחובתו של הצוות הרפואי ליתן למטופל את ההסברים הנדרשים בעת שזה משתחרר לביתו מביה"ח, ובאופן שהדברים יובנו לו' (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת).

6.                   השאלה המרכזית המתעוררת בדיון שבפני היא האם ההסבר שניתן, אם ניתן,  היה ההסבר אותו נדרש בית החולים לתת והאם ההסבר שניתן היה הסבר אותו הבינו התובעים, בהתחשב בכך שהוא ניתן בשפה העברית בעוד ששפתם של התובעים היא ערבית ויש מחלוקת לגבי מידת שליטתם בשפה העברית.  נוכח המסקנה אליה הגעתי התייתר הצורך לדון בטענה הנוספת שהעלו התובעים לעניין האחריות ובטענותיהם לגבי היקף החובות המוטלות על בית החולים.

הרקע העובדתי

7.                   בתיאור הרקע העובדתי יש להידרש לאירועים שאירעו בכל אחד מהביקורים שנערכו על ידי התובעים בבית החולים. כאמור מדובר בשלושה ביקורים שונים שהתרחשו עד לביקור האחרון, שאליו הגיעה מהא כאשר העובר כבר לא היה חי. עוד יש לציין כי עד לאירועים אלה היה הריונה של מהא תקין וללא בעיות.

8.                   בסקירת האירועים אתייחס לגירסאות השונות על שהתרחש בכל אחד מהביקורים. המדובר בעדותם של מהא וסלים ומנגד בעדות הרופא שטיפל במהא בכל אחד מהביקורים. אולם מאחר וכל ההסברים בכל הביקורים ניתנו לבני הזוג בעברית, יש להידרש תחילה למידת השליטה של בני הזוג בשפה זו.

האם מהא וסלים דוברים את השפה העברית במידה המספיקה להבנת ההנחיות

9.                   אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסברים לבני הזוג בכל ביקוריהם בבית החולים ניתנו בשפה העברית. אמנם חלק מהרופאים ציינו כי הם יודעים את השפה הערבית, אך התברר מחקירתם כי מדובר בידיעה חלקית שאינה מגעת כדי יכולת לתת הסבר ראוי בשפה זו.

10.               מהא טענה בתצהירה כי היא איננה מבינה עברית (בודאי לא באופן שוטף) וכי אינה מדברת עברית. היא ציינה כי היא מבינה 'רק מלה פה מלה שם' (סעיף 1 לתצהיר). בחקירתה הנגדית התברר כי היא למדה עברית בבית ספר אבל לא ברמה גבוהה (עמ' 2, ש' 17). היא תיארה את רמת השליטה שלה בעברית כ'שתיים שלוש מילים. ברמה נמוכה מאוד. כמה מילים', 'כמה מילים, רק מילים מעטות' (עמ' 2, ש' 18-21).

11.               באשר לסלים, מחקירתו הנגדית התברר כי הוא מבין עברית וכי נלווה לאשתו בכל הבדיקות.  בהתייחסו למידת ההבנה שהבין את הדברים שנאמרו לו הוא השיב כי הבין 'רק את המילים הקלות' מתוך ההסברים של הרופאים (עמ' 10, ש' 2) אך הוא אישר כי הוא ידע לקרוא את מה שכתוב בתעודת השחרור (עמ' 11, ש' 2).

12.               מכאן, שלגירסת התובעים מהא כמעט ואינה מבינה עברית בכלל אך שליטתו של סלים טובה יותר, הוא יודע לקרוא ומסוגל להבין יותר אך לא שולט בשפה בצורה מלאה.

13.               הנתבעים חולקים על הצגת הדברים בנושא זה על ידי התובעים. הם מצביעים על כך שבתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים נרשם כי לאחר שנערך התצהיר הוא תורגם לשפה הערבית ולעומת זאת, בתצהירים שנערכו על ידי התובעים בשלב מוקדם יותר ובהם פורטה גירסתם עבור המומחה הרפואי מטעמם אין רישום בתצהירו של סלים כי תורגם לערבית.

14.               לפיכך, הנתבעים טוענים כי נוכח הבדל בין האמור בתצהירה של מהא (נ/3) בו צוין במפורש כי תורגם לה לערבית לפני החתימה לבין תצהירו של סלים (נ/2) בו לא נכתב  כי התצהיר תורגם לו לערבית, ניתן להסיק כי סלים ידע עברית במידה כזו שאפשרה לו להבין את הכתוב בתצהיר (נ/2).

15.               עדות התובעים לעניין הידיעה החלקית שלהם בשפה העברית מקובלת עלי. שוכנעתי כי מהא אינה שולטת בעברית כמעט בכלל וידיעותיו של סלים בשפה טובות יותר אך מוגבלות והוא אינו שולט בה באופן מלא, גם אם הוא מסוגל לקרוא.  כפי שאפרט בהמשך הדברים, התרשמתי כי סלים לא צויד בשליטה מספקת בעברית שיכולה הייתה לאפשר לו להבין עד תום את הסברי הרופאים, כאשר אלה ניתנים לו אגב הפעילות הרוחשת בבית החולים.

הביקור בבית החולים ביום 23.4.03